פסק-דין בתיק ת"א 8951-09-08

1.         לפניי תביעה שבה עותרים התובעים להורות על סילוק ידם של הנתבעים מנכסים הנמצאים בזכרון יעקב, והכל כפי שיפורט להלן.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 24.4.1945 רכש ד"ר אליהו מני ז"ל (להלן "ד"ר מני"), באמצעות אביו, עבורו ועבור אחיו שהינם התובעים 1-3 בנאמנות, את המקרקעין המצויים ברח' היין 30 בזכרון יעקב, והידועים כחלקה 30 בגוש 11305 (להלן "החלקה"), על הבית החד קומתי שהיה בנוי עליהם והפונה לחזית החלקה (להלן "המושכר" או "הבית הישן"), ושהיה מוחזק בדיירות מוגנת על ידי מר חיים אשכנזי ז"ל (להלן "המנוח חיים אשכנזי"). 

3.         המנוח חיים אשכנזי הלך לעולמו בשנת 1965, ובנו מר יעקב אשכנזי ז"ל, אביהם של נתבעים 1 ו-3 (להלן "המנוח יעקב אשכנזי"), המשיך להתגורר במושכר החל משנת 1957, לכל הפחות, כפי שניתן היה להסיק מהעדויות וחומר הראיות שהוצג.

4.         נתבעים 1 ו-3, ילדיו של המנוח יעקב אשכנזי כאמור, נולדו במושכר והמשיכו להתגורר בו גם לאחר פטירת הוריהם בשנים 1988 ו-1989 על פי הנטען, וכפי שיורחב על כך בהמשך.

5.         ד"ר מני הלך לעולמו ביום 7.8.2000, והתובעים 4-6 הינם יורשיו החוקיים על פי הנטען בכתב התביעה. 

6.         ההליך בבית המשפט המחוזי

            בשנת 1987 הגיש המנוח יעקב אשכנזי לבית המשפט המחוזי בחיפה, המרצת פתיחה (ה"פ 358/87) שבה טען כי אביו המנוח חיים אשכנזי רכש את החלקה על כל הבנוי עליה מד"ר מני בשנת 1945.

ביום 14.9.87 נתקבלה התביעה במעמד צד אחד, וביום 25.5.88 נרשמו זכויות הבעלות של המנוח יעקב אשכנזי בחלקה, בלשכת רישום המקרקעין (ראה נסח טאבו נספח 10 לתצהירו של מר שלום מני ת/2).

7.         בשנת 1997 התגלה העניין לד"ר מני, והוא הגיש המרצת פתיחה כנגד הנתבעים 1 ו-3 (ילדיו של המנוח יעקב כאמור), שבה עתר לביטול פסק הדין שהושג במרמה לטענתו (ה"פ 30253/97).

ביום 7.1.99 ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין, וקבע כי ד"ר מני הינו הבעלים של החלקה, והורה על החזרת הרישום על שמו (נספח 13 לתצהירו של מר שלום מני ת/2).

8.         הנתבעים 1 ו-3 הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון שבמהלכו אושרה הסכמת הצדדים שלפיה יבוטלו שני פסקי הדין שניתנו, ויתקיים דיון לגופו בהמרצת פתיחה 358/87, כאשר עד למתן פסק הדין, לא יחול שינוי בבעלות הרשומה בחלקה. מספר ימים לאחר מתן פסק הדין, ועקב גילוי  מסמכים חדשים, מחקו הנתבעים ו ו-3 בהסכמה את המרצת הפתיחה 358/87,  ורישום החלקה על שם ד"ר מני נותר על כנו.

9.         ביום 31.10.07 נרשמו זכויותיהם של התובעים 3-1 שהינם אחיו של ד"ר מני, ותובעים 6-4 שהינם יורשיו החוקיים, על החלקה בספרי האחוזה (נסח טאבו צורף כנספח 1 לתצהירו של מר שלום מני ת/2). 

10.        טענות התובעים

בתביעה דנן טוענים התובעים כי לנתבעים אין כל זכויות במושכר ו/או בחלקה, ומשכך יש להורות על סילוק ידם מהם. את טענתם הנ"ל הם משתיתים על מספר עילות, חלקן "עקיפות" וחלקן ישירות כפי שיבואר להלן. 

העילות "העקיפות" מתבססות על מחדלים ו/או מעשים שנעשו על ידי המנוחים חיים ויעקב אשכנזי במושכר, בניגוד לתנאי השכירות על פי הנטען. 

העילה העקיפה הראשונה מתמקדת בהפרות שיוחסו למנוח חיים אשכנזי, שכן לטענת התובעים, המנוח הפר את תנאי השכירות על ידי אי תשלום דמי שכירות, בניית חדר נוסף במושכר ללא קבלת הסכמת הבעלים, עיבוד חלקות אדמה בחלקה ללא רשות, ונטישת המושכר, ומשכך, הוא איבד את זכותו לדיירות מוגנת במושכר, וכפועל יוצא מכך, הוא לא יכול היה להעביר לילדיו ו/או לנכדיו (שהם נתבעים 1 ו-3) זכויות במושכר.

אולם כבר אומר כי טענות אלה אשר התייחסו לשנות החמישים ותחילת שנות השישים של המאה הקודמת (ראה נספחים 7-3 לתצהירו של מר שלום מני ת/2), לא ניתנות היו לבירור ו/או להוכחה, עקב הזמן הרב שחלף, פטירתם של האנשים המעורבים בדבר, וחומר הראיות הדל שהוצג, ושממנו לא ניתן היה לבסס כל ממצא עובדתי או משפטי. המסקנה היא אפוא שטענות אלה נותרו בעלמא ולא הוכחו, וכך הנני קובעת. למותר לציין כי מסקנה זו מייתרת את הצורך לדון בטענות המתייחסות לדיני ההתיישנות ודיני ההסתמכות שהועלו על ידי הנתבעים בהקשר זה.

11.        את העילה העקיפה השנייה מבססים התובעים על מעמדו של המנוח יעקב אשכנזי במושכר, שכן לטענתם, הוא לא יכול היה לקבל זכויות של דיירות מוגנת במושכר עקב פקיעת זכות הדיירות המוגנת של אביו המנוח כמתואר לעיל, ועקב הפרות נוספות של תנאי השכירות שנעשו על ידו.

אולם גם טענות אלה לא נתמכו בתשתית ראייתית מספקת עקב חלוף הזמן הרב, ודלות העדויות ו/או חומר הראיות שמהן ניתן היה לבסס קביעה משפטית. נהפוך הוא, מהחומר החלקי שהוצג, ולמרות עדותו של נתבע מס' 1 שבה אמר כי אביו המנוח (מר יעקב ז"ל) עבר להתגורר במושכר לאחר שסבו המנוח נטש אותו כדבריו (עמ' 29 ש' 31-28), הוכח כי המנוח יעקב המשיך להחזיק במושכר שנים רבות לאחר הנטישה הנטענת, ובמכתב מיום 7.11.62 אשר צורף כנספח 6 לתצהירו של מר שלום מני, צוין כי שהייתו במושכר היתה בהסכמת אמם של התובעים 3-1, המנוחה גב' שמחה מני ז"ל אשר טיפלה במושכר, ואף שולמו על ידו דמי שכירות מוגנים דרך הבנק. בהעדר אפשרות לאושש או להפריך טענות אלה בשל חלוף הזמן הרב, הנני קובעת כי התובעים לא הצליחו להוכיח, במידה הדרושה בהליך זה, גם את טענתם הנ"ל בדבר העדר זכויות של המנוח יעקב אשכנזי במושכר.